חברה להשכרה ומינויים פוליטיים

ועדת השרים לענייני דיור אישרה (יום א', 29.9.13) את הצעת שר האוצר, יאיר לפיד, להקים חברה ממשלתית שתעסוק בקידום בניה להשכרה של 150,000 דירות בעשור הקרוב. החברה אמורה לקדם תיכנון שכונות לבניה, לרכוש את הקרקעות, להוציא מכרזים למכירת המגרשים, ולפקח על כך שהזוכים יעמדו בתנאי המכרזים לגבי חוזי השכירות ולקדם בניית 150,000 דירות להשכרה בעשר השנים הקרובות.

הבעיה היא ששר האוצר החליט לנסות ולקדם את מינויו של אורי שני למנכ"ל החברה, למה זו בעיה?
כי אורי שני מכהן כיום כמנכ"ל חברת הנדל"ן פולאר, העשויה להשתתף במכרזים הצפויים לבניית הדירות. הוא אומנם יפרוש מתפקידו בסוף נובמבר, אך יקבל מפולאר שכר עד מאי 2014.

איש העסקים יאיר צברי, המצוי היטב בתחום הנדל"ן טוען כי המינוי מסריח במיוחד, ויש לעצרו עד שיתבררו כל ההשלכות העסקיות ממנו.

יאיר טוען שמינוי כזה המעלה כל כך הרבה סימני שאלה חייב לעמוד במבחן ההיתכנות של היועץ המשפטי לממשלה וכן בין פקידי משרד האוצר, שכן סכום תקציב לא מבוטל יזוז בין ידיו של משרד זה ומינוי כל כך תמוה\מוזר  חייב להיבדק היטב ולעמוד בכל הקריטריונים.

ועוד משהו, גם אם המינוי יעבור את כל הבחינות המשפטיות ואורי שני "יוכתר" למנכ"ל החברה, נשאלת שאלה הציבורית: האם זוהי הפוליטיקה החדשה שהבטיח לנו יאיר לפיד במהלך קמפיין הבחירות שלו? האם מינויים פוליטיים של ספק מכרים\ ספק בעלי אינטרסים זהו החידוש שהביאה הרוח החדשה של יש עתיד לפוליטיקה הישראלית?
יאיר צברי טוען שיש עתיד זו רק עוד מפלגה שתתאייד, מפלגה שהפכה לעוד סיעה.
המזל של "יש עתיד", והגאונות של יועצי הקמפיין, היא אותה מחאה חברתית שהעלתה את ה"שקית ניילון" הזו כלפי מעלה, והפכה אותה לבלון פורח. את המבחן האמיתי עוברת הסיעה בכנסת וחבריה בועדות, שם צריכים הנבחרים לעבוד כדי להרוויח את הלחם של הקמפיין הבא. נחייה ונראה, רק נקווה שה"לימודים" של חברי הכנסת לא יגבו יותר מדי קרבנות.

מזניחים את הדרום - גם בתמ"א 38

עיריית תל אביב מזניחה באופן תמוה אזור ענק משטח האחריות המוניציפלית שלה.

בכתבה בעיתון כלכליסט של השבוע האחרון, טוענת עו"ד ענת בירן, מומחית לדיני מקרקעין המייצגת יזמים בתחום ההתחדשות העירונית, כי המדיניות של העירייה ממש תמוהה. "רוצים לחזק את הדרום? מדוע כמעט לכל שכונות עבר הירקון מעניקים תוספות בנייה של שתי קומות ובשכונות בדרום אף לא קומה אחת? משאירים ליזמים את חובת החיזוק מבלי לתת את התמריץ הכלכלי. למה דווקא בדרום לא נותנים תמריצים? גם בלב העיר - איזה היגיון יש בהריסה ובנייה (מכוח תיקון 2 לתמ"א 38) מבלי להוסיף קומות?".

איש העסקים והנדל"ן יאיר צברי המכיר את העיר שנים רבות טוען כי ההזנחה של דרום העיר לא היתה תמיד.

ההתדרדרות התחילה לפני 30 שנה כאשר עסקי הסמים, הפשע, הזנות והעובדים הזרים התקבצו יחדיו לדרום העיר. זה היה תהליך של כמה שנים אך העיריה והמשטרה העלימו עין והעדיפו שלא לטפל בעניין באופן שיעקור אותו משורשו אלא לפתור את השריפות הבוערות ובכך נתנו להתדרדרות להגיע לקטסטרופה שהיא היום.

עירית תל אביב הכריזה על תמיכתה בעידוד הבנייה בדרום העיר, כיצד דבר זה עומד בקנה אחד עם מדיניות בנייה כל כך הפוכה? יאיר צברי אומר כי מדיניות תמ"א 38 מאפשרת את חיזוק המבנה אם או בלי קשר להוספה של קומות בבניין, יאיר תמה מדוע העיריה מעדיפה שלא לחזק את המבנים בדרום? מה עוצר אותה וגורם לה להזניח חתיכה כל כך חשובה ובלתי נפרדת משטחה. למי יש אינטרס להזניח את שכונות הדרום?

יאיר מוסיף וטוען כי ההרכב הדמוגרפי של אזורי הדרום היה מורכב מיוצאי עדות המזרח, אוכלוסיה שסבלה מאפליה שנים רבות וכן לא ידעה לעמוד על שלה, זו גם סיבה למצב בדרום עוד לפני המסתננים.

בעיות תחבורה בעיר הלבנה

מה לא נאמר על בעיות החנייה בעיר תל אביב יפו?

יותר ויותר עסקים נפגעים. אזרחים נפגעים, זמנם מופקר, עבודתם נפגעת, וחיי הפנאי והבילוי נתקלים בקשיים שמקשים מאד על חיי היומיום

גם בהינתן תחבורה ציבורית המתקבלת על הדעת, לא ניתן לוותר על זמינות הרכב הפרטי.

רוב המחקרים מראים כי כמות הרכב הפרטי תעלה מאד בעתיד, מה שיחריף את בעיית החנייה.

אין מצוקת חניה בעיר תל אביב יפו, רק צרות עין של העירייה יצרה את מצוקת החניה.

אז כיצד ניתן להקל וליצור יותר מקומות חניה?
בראש ובראשונה להחזיר את החניונים העירוניים לרשות העירייה, כל תושב המשלם ארנונה כחוק, בעיר תל אביב יפו, יזכה בחניה חופשית בין השעות 4 אחר הצהרים ועד 7 בבוקר למחרת.
כל חצי מיליון כלי הרכב הנכנסים לעיר ביום יום יחנו בחניונים כרגיל, וישלמו בחניוני העיריה.

חפירת חניונים היא עניין חשוב, ויש לבצע פרוייקטים להקמת עוד ועוד חניונים עירוניים.

בערי העולם אין שטחים הצבועים באדום לבן, רק בישראל ובעזה.
בתל אביב העירייה צובעת שטחים ללא סיבה מוצדקת והדבר גורם להחרפה של מצוקת החנייה ללא סיבה אמיתית. מקומות אשר בהם החניה אסורה יוצגו בתמרור המראה את שעות החניה המותרות. צביעת אבני השפה עולה למשלם הארנונה מליוני שקלים, צוותי תחזוקה, כלי רכב, ניתן באותם כספים לחפור חניונים לתושבי העיר, ולחסוך את שעות השיטוט בתקווה למקום פנוי.
ערי ישראל

עוד גורם לבעיות החנייה בת"א יפו הוא אותם עמודי מתכת שאינם מאפשרים חנייה על חצי המדרכה.
עמודים אלו יוסרו ותושבי העיר יוכלו ליהנות מחנייה חופשית עם שני גלגלים על מדרכה רחבה, כך שתתאפשר תנועה חופשית הן על המדרכה והן על הכביש.
בערים כמו באירופה, בריסל למשל, לא קיימים עמודים כאלה, כך שאין באמת צורך בהם, מה גם שתחזוקתם יקרה, מה שמעשיר את בעלי העניין בכלל ואת קופת העירייה בפרט.

המכוניות שיגררו יהיו אך ורק מכוניות המפריעות לתנועה, או החונות בחניות הנכים.

הגרירה תהיה חלק מעיריית תל אביב, כך שתפעל מתוך עניין בתושב, ולא מתוך עניין עסקי.

סוף לגרירות, כלי הרכב היחידים שיגררו הם רק אלו שעומדים בחניות נכים והמפריעים לתנועה.

תושבי העיר התרגלו לחיות במציאות מלחיצה שלא לצורך. יש הרבה מה לעשות, ונראה שהגיע הזמן.

יאיר צברי.

נגישות למוגבלים ובעלי צריכים מיוחדים

תחום הנגישות למוגבלים בעיר תל אביב זוכה להמון תשומת לב בשנים האחרונות. בערים בעולם אין בניין או רחוב שלא מתוכנן גם עבור כסאות גלגלים וירידה בטוחה אל הכביש, בישראל בכלל ובתל אביב בפרט גם כשהמודעות בשיאה, המצב רחוק מלהיות שבע רצון. ככל שהזמן עובר חשיבות העניין עולה גם מהסיבה שכמות המבוגרים המוגבלים עולה, אותם אנשים שהקימו את המדינה, מגיעים בדמי ימיהם למוגבלות המחייבת אותנו להנגיש עבורם את הרחוב, הבית, הגינה וכל מקום אחר.

באותה אוכלוסיה קיימים מספר רב של בעלי צרכים מיוחדים המחייבים התייחסות, אותם אנשים, חלקם עובד ומנהל סדר יום, נתקל בהמון מקרים בקושי רב לבצע פעולות יום יום פשוטות עקב אי הסדרה של הנגשה לבניין או מסעדה ובית קפה.

המדינה הטילה את אחריות ההנגשה על הרשויות המקומויות, כבר מ 1999.
בתל–אביב החלו להתייחס לנושא הנגישות כבר לפני הרבה שנים, כאשר העירייה העסיקה יועץ

נגישות, עוד לפני שהתקבל בכנסת חוק שוויון הזכויות של אנשים עם מוגבלות - 1998.

לפני כמה שנים יזמה העירייה מהלך של קביעת צירים מרכזיים להנגשה בעיר ובמקביל, כתיבת

"תדריך נגישות עירוני", שהוא קובץ מקצועי של למעלה מ–100 פרטים של סביבת רחוב. תדריך

זה משמש כמנחה יזמים לגבי נגישות סביבת הרחוב אך גם פורק לפרקים שונים, כאשר כל

פרק שולב בהנחיות העירוניות הרלוונטיות.

תהליך זה מובל ע"י קבוצה קטנה של שלושה אנשים: מנהלת השיקום בעירייה, איש המחלקה

לתכנון אסטרטגי ויועץ הנגישות העירוני, בתמיכה מאסיבית של חבר מועצת העיר המחזיק בין

השאר בתיק הנגישות במועצה.

מתכונת העבודה נבנתה על בסיס ההכרה בכובד המשימה ובמורכבותה ועל בסיס ההבנה כי רק רתימת המערכת העירונית כולה לקידום הנגישות בעיר תאפשר עמידה במשימה. יועץ נגישות בודד, מוכשר ככל שיהיה, ואפילו צוות נגישות רב-תחומי, מחויב לנושא ככל שיהיה, אינם יכולים להתמודד לבדם עם הפער העצום בין רמת הנגישות הקיימת.

יש צורך בשינוי, בתפישה.

אכן נעשית חשיבה והמגמה בהחלט חיובית ומבורכת, אך יש לפשט את הנהלים, לקצר משמעותית את תהליך קבלת ההחלטות, ובכך להזדרז ולתת למוגבלים ולבעלי הצרכים המיוחדים את מה שבאמת מגיע להם, ולאפשר להם כמה שיותר מוקדם, לחיות ביום-יום ראוי ומכובד.

יאיר צברי.

יאיר צברי מסביר מאיפה כל הדררות בתל אביב ובכלל

זה לא סוד שיאיר צברי אוהב ציפורים.

הוא לא רק אוהב ציפורים, הוא גם מאד שולט בנושא.

שאלתי פעם מאיפה כל התוכים האלו הירוקים? איך יש אצלנו במדבר תוכים.

כל השנים היו דרורים ועורבים ומקסימום בולבולים וקצת שחרורים ועורבנים. אבל תוכים?

:למזלי יאיר היה באזור ונתן לי הסבר פשוט, מגוף ממש ראשון.

ישנם מינים רבים של ציפורים ובעלי כנף המגיעים באמצעות האדם אל שטחים חדשיםייי.

מינים אלו קיבלו את הכינוי : פליטי תרבות. כלומר זנים שהאדם העביר עמו ,והם ברחו ממנו אל שטחים שלא היו בהם קודם.

אחת הדוגמאות הבולטות ביותר היא תוכי הדררה.

הדררה ניזונה בעיקר בזרעים ופירות ונחשבת למזיק חקלאי בעייתי. עם התבססות האוכלוסיה בארץ הדררה הוכנסה רשמית לרשימת ציפורי ישראל.

תוכי זה הגיע לארצנו כציפור נוי כבר משנות ה-70, ברח מן הכלובים ופלש לשמי ישראל.

היותו אינו קשור למאזן האקולוגי של האזור הקנה לו יתרון בכך שאין לו אויב טבעי.

עובדה זו, בשילוב אקלים דומה לאקלים הטרופי ממנו בא, חיזקו את הדררה ואת התפשטותו.

כיום קיימות להקות בנות מאות פרטים ללהקה השוכנות ומקננות בשטחים נרחבים בכל הארץ.

הפלישה של הדררה בשטחי הארץ היתה בשלבים די ברורים, לראשונה משנות ה70 בשטחי השרון,

כדי להבין את גודל האירוע מספיק להרים עיניים לשמי ישראל או להקשיב לציוצים.

בתחילה היוה הדררה אירוע נדיר ופתאום תוכי עובר ומשמיע קריאות, כיום קיימים שטחים נרחבים בהם מקננים להקות בנות מאות פרטים המתכנסות ללינה, ברוב המקרים הלהקות הן רעשניות במיוחד וקשה לפספס אותן.

השתלטותן של הדררות על השטחים העלימה במקצת מינים טבעיים אחרים כגון העורב, והבולבול והם נהיו פחות שכיחים, זו אחת הבעיות עם פליטי תרבות ללא אויב טבעי.

יש הרואים את התופעה כשלילית ומזיקה, ויש כאלו הסבורים כי ניתן לראות בה שינוי מרענן,

זה עניין של נקודת מבט.

בארץ קיימים המון מגדלי מינים שונים של ציפורים לנוי, גם הדררה היה כזה עד שברח והשתלב בנוף של כולנו.

יש הרואים במושג פליטי תרבות ביטוי לא נכון ומשתמשים במושג "ציפורים פולשות"

לפי ד"ר מאיר ברק ממכון ויצמן הביטויים הם זהים ומתארים את אותה התופעה, כך שניתן להשתמש הן בזה והן 

בזה.

יאיר צברי שואל איפה כל השקמים

עוד מימים עברו, אפילו כבר מן המקרא, החיבור בין האדם והטבע הינם נושא המקבל מקום גדול וחשוב. נציין למשל את חוני המעגל המחכה לגשם, ואת אליהו הנביא שנרדם שנים רבות תחת העץ.

תל אביב יפו היתה ועדיין עיר מיוחדת במינה. עיר תוססת, מכילה אנשים  מכל המינים ותנועה ללא סוף.

בראשית ימיה הבינו תושביה כי ללא צביון של טבע הנכנס ומשתלב בתוכה, ישתלט הבטון על המרחב.

חשיבות הריאות הירוקות הוא עניין למאמר אחר אך נציין כי כל עיר גדולה משולבת כיום בריאות ירוקות על מנת לעודד ולהגדיל את הפקת החמצן ולהוריד את רמת הפחמן הדו חמצני.

על מנת לשפר את איכות הסביבה ורמת החיים בעיר תל אביב יפו, החליטו אנשיה לטעת עצי שקמים.
קצת על השקמים מן הויקיפדיה:

מין עץ ממשפחת התותיים הנמנה עם הסוג פיקוס, שבו כלולים כ-1,000 מינים. עצי השקמה (שקמים) נפוצים בעיקר באזורים החמים של כדור הארץ. השקמה היא עץ בר במזרח אפריקה, אך הופצה בידי האדם לארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה.
בישראל גדלים עצי השקמה בעיקר במישור החוף ובשפלה. בעבר היה להם ערך כלכלי, עצם שימש לנגרות ופריים נאכל. במשך השנים התמעטו מאוד עצי השקמה ברחבי הארץ אך עדיין ניתן למצוא עצים בני מאות שנים. ידועה במיוחד השקמה של אום חאלד, כיום בתחום העיר נתניה, וכן שקמים אחדות בתל אביב וסביבתה. כיום נשמרים העצים העתיקים, ועצים חדשים ניטעים למטרת נוי. פיקוס השקמה הוא צמח מוגן בישראל.‏

השקמים הפכו ברבות השנים לאחד מסמליה של תל אביב יפו,
הן מאין אנדרטה חיה המעידה במעט על ימיה הראשונים של העיר, על מייסדיה, ומהוות דרישת שלום מן העבר.
השקמה חייה בהווה ומקיימת את אותה הבטחה לעיר הולכת ונבנית.
החשיבות בשמירה על צוויון העיר, עם הטרנדים הנושבים באדריכלות הנוף והבניה, מציבים את הסמל הזה כשומר סף לצורת העיר וההתייחסות בה לאותן ריאות ירוקות עליהן מדבר כל אחד שהעיר יקרה לו, ויקרים לו תושביה.

מכאן, כדי לשמור על אותה הרוח יש לשמור על אותה שקמה, לנטוע שקמים נוספות ברחבי העיר שגם היום עולה ונבנית.

אחרי הכל  אין עתיד בלי עבר, ובשביל זה צריך להמשיך ולעשות, לעשות בהווה.

נלקח מ:
http://www.academics.co.il/Articles/Article68145.aspx

יאיר צברי - מלך הציפורים

לאחרונה עולה טרנד לא קטן של גידול בעלי כנף לנוי.

מגוון רחב של יונים, ציפורי שיר, ותוכים מצייצים מכל חלון והענף שוצף וקוצף.
רבים לא יודעים אך אחד מהאנשים היותר מנוסים וחלוצים בתחום גידול ציפורי הנוי, והתוכים בפרט הוא לא אחר מ- יאיר צברי.

יאיר, יליד תל אביב, גדל והתחנך בה והייתה בו תמיד הזיקה לבעלי חיים.

בשנת 1975 פתח את חנות הציוד לבעלי חיים "חיי כלב" באבן גבירול, חנות שהפכה למוקד עליה לרגל לכל מי שהתעניין בתחום וגידל בעלי חיים.

בשנות ה80 היה הראשון ליבא מינים רבים של בעלי כנף ברישיון. בין הזנים השונים יבא גם את תוכי הדררה, אך חרף תקלה בתחנת ההסגר ברמלה, ברחו מאות זוגות לאויר החופשי, את צאצאי אותה תקלה, ניתן לראות היום תחת כל עץ רענן.

גולת הכותרת אשר ביססה את מעמדו של יאיר בתחום בעלי החיים ובעלי הכנף בפרט, שמורה בהחלט לפארק הציפורים, הצפארי.

בשנת 1989 ביקש יאיר מראש העיר דיאז, שלמה להט צ'יץ, להגשים את חזונו, ולהקים מקום אשר יהווה פארק ציפורי נוי יחודי, מכל העולם, על מנת להביא למודעות את עולם הציפורים ולבעלי חיים בכלל.

צ'יץ נענה והקנה כ-20 דונמים בפארק הירקון להקמת הפרויקט.

בסבלנות וביסודיות, תכנן לבדו יאיר את הפארק על כל חלקיו, כל מפל, כל שביל כל שרך סורטטו במקומם, ולמהנדסים המקצועיים אשר הגיעו לאשר את המקום, נשאר רק לחתום.

את השם נתן יאיר בערבוב שמו  מול בעל החיים המועדף עליו, הציפור, צברי-צפארי.

בשנה הראשונה והשניה ביקרו בצפארי כ- 300 אלף איש כל שנה, מן הארץ ומחוצה לה, אחרי הכל מדובר בפארק יחודי הכולל כמאות מינים של ציפורים מכל העולם. הצפארי אינו הפארק היחיד מסוגו,

בעולם יש כשמונה פארקים כאלו.

כמו שמשתמע, יאיר לא עוצר אף פעם, תמיד עוזר לבעלי חיים ולבעליהם, עונה לשאלותיהם בדף פייסבוק שהקים במיוחד למטרה הזו. הוא טוען ובצדק כי קיימים נושאים בתחום הציפורים שוטרינרים לא שולטים בהם במלואם, את הפערים האלו, סוגר יאיר באותו דף בו עולים הגולשים ושואלים שאלות. יאיר מרבה לענות ולעזור במה שיכול. הניסיון שצבר מקנה לו ידע רחב אותו הוא משתף עם כל מען דבעי.

לאחרונה, החל יאיר בהגשמת חלומו הבא, להחזיר את גן החיות העירוני לתל אביב יפו.

יאיר מחפש שטח אשר יקים עליו גן חיות עירוני, כהלכתו.

את ההשראה קיבל יאיר מגן החיות של סן דייגו, אותו פקד במהלך ביקור משפחתי.

יאיר זוכר כמו תל אביבים רבים את גן החיות המיתולוגי במרכז העיר, במקום בו שוכן היום בניין העיריה ומתחם גן העיר, אותן תחושות שהיו לו בילדותו, רוצה להעביר לילדי תל אביב בעתיד, עיר חמה לתייריה ולתושביה, ההופכים אותה ואת בעלי החיים בתוכה, למה שהיא, ומוסיפים עוד נדבך לכרטיס הביקור שלה.